בעשור האחרון חלה התפתחות עצומה ביכולת העברת מידע באמצעים אלקטרוניים. טכנולוגית המידע ואפשרויות התקשורת המהירה יצרו מציאות חדשה . אנו חיים בעידן המאפשר לנו לבצע פעולות יומיומיות רבות באמצעות האינטרנט – ביצוע עסקאות, העברת כספים, שליחת מסמכים וחוזים והתקשרות אל מול מערכות ממשל, כל אלו מצריכים אמצעי מאובטח ואמין לבדיקת אמינות שולח ומקבל המידע וכן אבטחת הפעולה המתבצעת. אחת הבעיות המרכזיות שנוצרו הוא היעדר זיהוי ודאי של שולח המסר האלקטרוני. קל מאוד להתחזות לצד שלישי ולשלוח דואר אלקטרוני בשמו כאשר מקבל המסר לא יידע בכלל כי השולח הוא מתחזה. במטרה לפתור בעיה זו, פותחה שיטת החתימה הדיגיטלית, המבוססת על שיטה מתמטית מוכחת תוך שימוש באלגוריתם הצפנה מקובלים. החתימה הדיגיטלית מחליפה בעצם את אמצעי הזיהוי שהיו נהוגים בעבר – חותמות וחתימות ידניות. החתימה הדיגיטלית בטוחה הרבה יותר מאמצעי זיהוי אלה, היא מאפשרת זיהוי ודאי של השולח ומבטיחה שהמסר לא שונה במהלך העברתו. בשנת תשס"א 2001 חוקקה הכנסת את "חוק חתימה אלקטרונית" החוק מגדיר מהי תעודה מאובטחת ומאושרת וכיצד נעשה שימוש בתעודות אלו.